כמה עובדות על בקעת הנדיב
בקעת הנדיב הינו אזור כפרי חקלאי משובץ כרמים ומטעים, לאורכו מספר מעיינות ונחלים כגון: נחל עדה, נחל אלונה ונחל תנינים. הבקעה ממוקמת בדרום מזרח הכרמל. אזור אידיאלי לטיולי אופניים, טיולים רגליים ורכב

תאריך: יום ד’ 17/9/2008
המראה: פארק אלונה
נחיתה: נחל תנינים, מזרחית לבנימינה
משך הטיסה: 01:30
גובה טיסה מירבי: 1500 רגל מעל פני הים

סיפור היום

מזה מספר ימים שולה דודתי מדברת על כך שהיא רוצה להצטרף לאחת הטיסות שלי. היא הזכירה משהו על קציצות שהיא מכינה ואני אמרתי לצוות כי בקרוב מאד נוחתות עלינו קציצות תוניסאיות משובחות – מצרך נדיר באמצע מסע שכזה. בבקעת הנדיב צפויה טיסה פשוטה וקלה.

התמקמנו בסמוך לכניסה לפארק אלונה, ליד עמיקם. התוכנית היא לטוס לצד אמת המים שבפארק אלונה, טיסה איטית ויפה. זה רק היום הרביעי למסע ואני מרגיש כאילו המסע הזה נמשך כבר חודשים. כולם עייפים, רעבים, עצבניים (או שזה רק אני?). ההמתנה לקציצות של שולה נראית משתלמת ביותר. גם הכלב נוח די מרגיז הבוקר, הוא לא מפסיק לרוץ מצד לצד כשהבלון פרוס על הקרקע הוא חוצה אותו שוב ושוב ואני אחריו בניסיון להרגיע אותו.

הניפוח מתחיל. היום אני מרשה לגיל לנפח את הבלון במקומי, זו הפעם הראשונה מאז שגיל משמש כאיש צוות קרקע שניתנת לו האפשרות להרגיש את עצמת המבערים במלואה. לא סתם חימום אלא ניפוח של ממש. נראה כי הוא מסתדר טוב ואני לצידו מתדרך אותו תוך כדי התהליך. גיל כבר צפה בי מאות פעמים מבצע את פעולת הניפוח ולכן אני רגוע. הבלון מנופח, כולם מוכנים, ומי עוד לא בא? שולה! היא הודיעה שתאחר אבל מה יהיה אם לא תגיע? מי יטוס היום? ומה יהיה עם הקציצות? לפתע מגיע רכב במהירות גבוהה ונעצר בחריקת בלמים ליד הכדור. “שולה, מהרי לסל, חייבים להמריא!”.

שולה נכנסת והכדור ממריא ומתחיל לשייט לאורך הבקעה לכיוון מערב, לכיוון בנימינה. בדרך רואים אנו כרמים רבים, טסים נמוך ככל האפשר בכדי להריח את הצומח ולדבר עם אנשים בדרך. חיילים בקבוצה שהתעוררו לא מכבר משנתם מביטים בנו בקנאה ואנחנו מנופפים לעברם ומברכים אותם בברכת בוקר טוב.

כעבור שעה קלה מפסיקה הרוח ואני מחליט לנחות ליד סוכת פלחה בסמוך לכרם שנראה די בשל. עוד לפני שאני מספיק לרוקן את הבלון אני שם לב כי כל אחד מאנשי צוות הקרקע אוחז בידיו לפחות שלושה אשכולות ענבים אדומים. אני מתחיל לתכנן לי את טרף הקציצות של שולה תחת סככת הפלחה. שמחים אך רעבים עורכים את השולחן, שולה החלה פורסת את אשר הביאה עימה. היא מוציאה אורז ורוטב תירס אך בפיה בשורה לא כל-כך משמחת: “בבוקר בעלי די הלחיץ אותי אז זה כל מה שהספקתי להכין… אין קציצות… בתיאבון…”.

אנו ממשיכים בדרכנו דרומה לאזור כפר סבא, שם אנחנו מוזמנים להתארח בפעם הראשונה בבית אמיתי ולישון על מזרון של ממש, לא באוהל ולא על אבנים, בביתם של משפחת גינת ברמות השבים. המקלחת הראשונה לאחר שבוע שלם מניבה גילוים חדשים על גופינו. אני מנסה לנחם את עצמי שהצבע החום הכהה שנשטף מעל העור הוא תוצאה של אכילת יתר של ענבים מכרמים בהם עברנו בדרך. את הזקן שצומח פרא אני מחליט להשאיר ואת זמן הגילוח לנצל למנוחה.

מאוחר יותר דרור ואני יוצאים לסייר בשטח והא מראה לי את נפלאות האזור. “פה אולי תוכל לנחות”, הוא אומר ומצביע על שדה קטן בין שכונות מגורים וכבישים סואנים. צחקתי. הוחלט פה אחד שצומת רעננה צפון היא אזור טוב מבחינה אסטרטגית המכיל שטח מתאים להמראה. מחר שוב מצטרף אלינו דני קושמרו מחדשות ערוץ 2 וגם חברי מיכה צלם המערכת.