כמה עובדות על אשקלון
אשקלון היא אחת הערים העתיקות בעולם. בפארק הלאומי הסמוך לעיר משומרים עתיקותיה של העיר אשקלון הקדומה והתל עליו היא ניצבת. אדמות אשקלון חוליות ברובן ומהוות חלק מרצועת החולות של מישור החוף הדרומי

תאריך: יום א’ 21/9/2008
המראה: ברכיה
נחיתה: אשקלון
משך הטיסה: 01:30
גובה טיסה מירבי: 2000 רגל מעל פני הים

סיפור היום

קשה לתאר במילים כמה לילה אחד או שניים בבית יכולים לשפר את מצב הרוח. רעננים ומפוקסים מתמיד יצאנו בבוקר יום א’ ונפגשנו בכניסה לאשקלון בכדי להמשיך את המסע. כפי שהוזכר קודם לכן בטיסה בכינרת גם כאן עלינו להתמודד עם רוח ים-יבשה של שעות הבוקר המוקדמות. ביודענו כי בשכבות התחתונות הרוח נושבת לכיוון הים בחרנו שדה נחמד בכניסה לישוב ברכיה הממוקם מזרחית לעיר אשקלון. כך נוכל לטוס מערבה לכיוון חוף הים התיכון ולחפש דיונות האופייניות לאזור.

איתמר מכין קפה והצוות פורס את הציוד ומתכונן לניפוח ששוב נראה שיתבצע תחת רוח מהירה יחסית של כ-7 קשרים על-פני הקרקע. בלון הניסוי שאנו מפריחים מראה לנו שככל שעולים בגובה, עצמת הרוח נחלשת וגם הכיוון משתנה, מרוח מזרחית על הקרקע הכיוון משתנה לצפונית וגבוה יותר למערבית עד צפון-מערבית. משמעות הדבר היא כי יהיה ניתן לטוס לאזור החוף, לטפס גבוהה ולחזור בחזרה בכדי למצוא מקום לנחיתה. יש תוכנית, אפשר לצאת לדרך. הרוח החזקה יחסית גורמת לי לחשוב שוב שאני זקוק למשקל נוסף בסל, אני מבקש מיובל לקפוץ פנימה, הוא נראה די מופתע אך מסכים כמובן. אנחנו ממריאים לפי התוכנית.

בטיסה כזו חשוב מאד הקשר עם בקר הטיסה, מפני שכניסה לים נמנעת כאן רק על-ידי דבר אחד והוא טיפוס לגובה וחיפוש רוח מערבית. הטיפוס לגובה כרוך בחציית נתיבי טיסה המיועדים למטוסים ממונעים ועל-כן אני מוודא מספר פעמים כי הבקר מקבל את אשר אני משדר ושהוא יודע בדיוק היכן אני נמצא.

הים התיכון נגלה לעינינו במלוא הדרו וככל שאנו מטפסים בגובהה הים גדל וגדל. גם אשדוד מצפון לנו ושדרות מדרום-מערב לנו, נראות כה קטנות לעומת הים. יחסי הגודל המדהימים הללו מזכירים לי שוב ושוב שאף-על-פי שהשפעת בני-האדם על הטבע גדולה ונמשכת לטווח ארוך, אנחנו קטנים כל-כך וחלשים כל-כך לעומת איתני הטבע העצומים. התחושה מן הסל היא כי אנו חלק בלתי נפרד מהטבע, מסתכלים על הכל מלמעלה. הנה אנחנו מעל העיר אשקלון ואני חושש מעט שאם נמשיך להתקדם לקו החוף ואז אטפס לגובה בכדי לחזור בחזרה, הרוח המערבית לה אנו מייחלים כבר לא תהיה בגבהים בהם אנו רשאים לטוס. אני פונה לבקר והוא מאשר לי לטפס מעל גובה הנתיבים.

חציית נתיב טיסה למטוסים ממונעים מעוררת תמיד מין שקט מתוח בסל; כולם מנסים להאזין למנועי המטוס שאולי לא קיבל הודעה על הימצאותינו באזור. למזלנו לא היה כזה מטוס באזור. היו כמה שדיווחו לבקר שהם רואים אותנו ומבצעים עיקוף קל וגם אנחנו שמרנו על קשר עין מתמיד עד להיעלמותם. מעניין מה הם חושבים עלינו? בגובה רב הרוח המערבית מגיעה ועל כנפיה אנו נעים מזרחה בחזרה לשטח פתוח. הכל עובד לפי התוכנית אך התנועה חזרה איטית יותר ולוקח זמן-מה עד להגעתנו לשטח מתאים לנחיתה.

המהלך לקראת הנחיתה חייב להיות תלול, משמע איבוד גובה מהיר, שכן אם נתמהמה בשכבת האוויר הנמוכה מעבר לנדרש נחזור לתנועה הקודמת, זו שמושכת לכיוון הים. אני מנמיך את הכדור במהירות של 600 רגל בדקה. מהלך תלול שכזה מתבצע במהירות ודורש שמירה על ריכוז גבוה. יש צורך להרגיש מתי הרגע הנכון לחמם שוב את האוויר במידה הנכונה. אם מחממים יותר מדי הכדור מתייצב ומתחיל לטפס שוב ואם פחות מדי יש סכנה להתנגשות עם הקרקע. באמת אפילו בהנמכה מהירה שכזו הכדור מתחיל לנוע שוב מערבה, לכיוון שדה פתוח. ניתן להרגיש את הלחץ באוזניים תוך כדי הירידה והנה המהירות קטנה תוך כדי הפעלת המבערים ברגע הנכון. הבלון מתייצב מעל גובה הבתים, גולש קדימה לכיוון השדה אשר נראה פתאום גדול בהרבה ממה שנראה לפני רגע מלמעלה. אנחנו עוברים מטרים ספורים מקווי חשמל והנה הקרקע מתקרבת. לאחר הנגיעה בקרקע הסל נגרר מספר מטרים, נשכב על צידו ונעצר. עם היציאה מהסל הטלפון מצלצל ובעברו השני של הקו שוטר מקומי ששואל לשלומנו, אזרחים שראו את הכדור מנמיך במהירות חשבו שמשהו לא בסדר ומיד התקשרו למשטרה, השוטר המבוהל התקשר לחיל האוויר שכמובן הסבירו לו שהכל בסדר וניתן ליצור עימנו קשר.

אדם נחמד שנקלע למקום במקרה הלך וקנה לנו עוגות וכיבוד בזמן שאנחנו מקפלים את הציוד. הקירבה הביתה מפתה ומכיוון שכל אנשי הצוות הם תושבי אזור הדרום, החלטנו להעביר עוד לילה בבית עם המשפחה, הפוך והמזגן.