כמה עובדות על מכתש רמון 
מכתש רמון מצוי בנגב והוא הגדול מסוגו בעולם. אורכו כ-40 ק”מ, רוחבו המרבי כ-9 ק”מ ועומקו היחסי כ-400 מטר. על קצה המכתש מצויה העיירה מצפה-רמון. באזור שפע של מסלולי טיול והרפתקאות מדבריים, נוף מרהיב ותופעות גיאולוגית מיוחדת.

תאריך: יום ה’ 25/9/2008
המראה: נחל רמון
נחיתה: נחל רמון
משך הטיסה: 01:30
גובה טיסה מירבי: 3000 רגל מעל פני הים

סיפור היום

לאחר שלושה ימים בהם “טנגו” הכדור הפורח לא המריא מהסיבות שאוזכרו קודם לכן, כולנו מתרגשים לקראת הבאות, הטיסה האחרונה והמסכמת שתחתום את מסע חוצה ישראל בכדור פורח, המיועדת להתקיים במכתש רמון. למי שעדיין יש ספק לגבי הצלחתו של המסע הזה אני חייב לציין כי לא היה יכול להיות טוב יותר; אמנם בוטלו שתיים מן הטיסות ואחת נדחתה ביום אחד, אך מי שאי-פעם טס בכדור פורח או חווה מסע מהסוג הזה יודע שרוב ההתעסקות וההתקדמות היא על הקרקע, הטיסה עצמה היא גולת הכותרת, הדובדבן שבקצפת, הרגע שבשבילו אנו משקיעים ועובדים קשה מבוקר ועד הבוקר שלמחרת. עד-כה יצאו לפועל 8 מתוך 10 טיסות שתוכננו והמורל גבוה ביותר, במיוחד לאחר שלושה ימי מנוחה לא מתוכננים שקיבל הצוות, בעוד אני מתרוצץ כדי לחפות על האידיוטיזם שלי ועל התעודה שתוקפה פג מבלי ששמתי לב. “זה לעולם לא יקרה שוב”, אני מבטיח לצוות ולעצמי.

בוקר יום ה’ נראה מבטיח. אם זכרוני אינו מטעני, בכל פעם שעמדתי על גבול המצוק של המכתש במצפה רמון אי-אפשר היה להתעלם מהעובדה שהרוח מנסה להפיל אותך למטה, הרגשה שהולכת ומתעצמת עם כל צעד נוסף לעבר קצה נקודת התצפית על המצוק. הפעם אני מרגיש רוח קלילה ביותר וזה מלמד אותי הרבה, או לפחות מספיק בכדי לדעת שאם כך יראה שארית הבוקר, הטיסה האחרונה יוצאת לפועל ללא כל ספק. המכתש צר וארוך וכבר מדגדג לי בקצה האצבעות לנפח את הכדור במצפה רמון ולקפוץ איתו פנימה למכתש.

אולם, לאחר הפרחת מספר בלוני הליום קטנים נראה כי הדבר יהיה בלתי אפשרי – עדיף לנסוע למטה אל נחל רמון שעובר במרכז המכתש וחוצה אותו לאורכו. שי, תושב מדרשת שדה-בוקר המכיר היטב את השטח, מוביל את השיירה. יורדים למטה ומתקדמים ולפתע שי פונה ימינה לנחל רמון. עדיין חשוך לגמרי אך ניתן להרגיש בוודאות שכמו תמיד, הרוח “מתלבשת” על תוואי הקרקע וזורמת יפה בתוך המכתש מכיוון דרום-מערב לצפון-מזרח. החלטנו להמשיך בנסיעה נגד כיוון הרוח כל עוד יש זמן וכאשר עלה האור הראשון החלטנו לעצור ולהתחיל בניפוח הכדור.

תוך זמן קצר הכדור מוכן להמראה. אני חייב לציין כי להיות תלוי בין שמיים וארץ במרכז המכתש זו חוויה מדהימה. אף-על-פי שבמהלך הטיסה כמעט ולא התקדמנו לצדדים, נופי המצוקים והתופעות הגיאולוגית היוצרות דוגמאות וצבעים היו עוצרי נשימה. מיכה מחדשות ערוץ 2 שוב איתי בסל יחד עם איתמר שכבר נראה לי כמו חלק בלתי נפרד מהציוד בכדור. את שאר הטיסה העברנו בשיחות על המסע ואזכורים של מקומות וחווית שעברנו בדרך, ממש הרגשה של סיום, סוף הדרך, סוף המסע.

הנחיתה התבצעה מספק ק”מ ספורים מנקודת ההמראה. מספר רכבים בדרכם לאילת עצרו על הכביש שחוצה את המכתש ובאו לקראתנו ואנחנו לקראתם. שוחחנו מעט והסברנו מה אנחנו עושים פה ומאין באנו. קיפול הציוד היה כרוך ברגשות מעורבים – השמחה הגדולה לעצם הצלחת המסע, העצב שבסיומו והרצון להמשיך ולנדוד כך לנצח, הגעגועים הביתה למשפחות, הדאגה שאין אתגר חדש בפתח לחשוב עליו מידי יום ולהתכונן לקראתו, הפחד מהשגרה המחכה לכולנו מחר, אך בעיקר הרגשת ניצחון. אחרי הכל, אפשר להגיד שעשינו היסטוריה בהרבה מובנים ומילאנו את לבנו בחוויות שיישארו לשנים רבות.

ומה לגבי מסע חוצה ישראל בכדור פורח בשנה הבאה? אין לי ספק שאיש מאיתנו לא יהיה מוכן לוותר על הרפתקה נוספת, שלבטח תהיה מעט שונה מזו שחווינו השנה.