כמה עובדות על עמק איילון
בין גבעות השפלה להרי ירושלים שוכן לו עמק קסום זה. מרחבי עמק איילון מאופיינים בקרקע פורייה המנוצלת לגידולים חקלאיים שונים. העמק מהווה ציר תנועה לירושלים ומציע שפע מסלולי טיול, אטרקציות ואתרים היסטוריים.

תאריך: יום ו’ 19/9/2008
המראה: נווה שלום
נחיתה: משמר איילון
משך הטיסה: 01:30
גובה טיסה מירבי: 1700 רגל מעל פני הים

סיפור היום

את הלילה שלפני הטיסה אנחנו מעבירים בקרחת יער שבהר כרמילה. אני והצוות מגיעים מוקדם, מקימים אוהלים ומבעירים אש ללילה בעזרת ענפים יבשים שאספנו קודם לכן בסיור שטח מקדים. מאוחר יותר מצטרפים אלינו איתמר הצלם ודני קושמרו שבא לסקר את הטיסה יחד עם שני בניו המצפים בקוצר רוח לחוויה. תפוחי האדמה כבר במדורה והגיטרה נשלפת. מצאנו גם זמן לצפות בחומרים שצילמנו בטיסות הקודמות.

בבוקר אני מתעורר ומגלה שאיתמר כבר ער עם המצלמה ביד. האחרים ישנים ולוקח זמן מה להעיר אותם. העייפות מצטברת ואיתה חוסר הסבלנות שלי כלפי הסביבה. בדיקה של כיווני הרוח בעזרת בלון הליום קטן מראה כי לא טוב יהיה להמריא מקרחת היער ועל כן אני מבציר בצוות כי אין זמן וחייבים לצאת לכיוון העמק לפני שיהיה מאוחר. נוסעים יחדיו לכיוון צמת לטרון שם אני מפריח עוד בלון. איתמר שטס איתי קבוע מתחילת המסע ועוסק בתיעודו כבר מזהה את כיווני הרוח בעצמו מכוון אותנו לנווה שלום. לי אין התנגדות.

בכניסה לישוב אנו מזהים משטח ענק של דשא שכנראה מגודל לצורך מכירה, אין מקום טוב יותר לניפוח כדור פורח ממשטח דשא ענקי שכזה. גם הכלב נוח, שלא ראה דשא מתחילת המסע, מתחיל לרוץ הלוך ושוב בהתלהבות ההולמת גור כלבים מגודל בן 7 חודשים. הרוח מתחזקת מעט אך נראה כי מהירותה נחלשת עם העלייה בגובה. כאשר איתמר מכין את הקפה כהרגלו על הבוקר, אני והצוות פורסים את הציוד ומכינים את הכדור לטיסה. הרוח מקשה עלינו ואני מעט מודאג מפני ששני ילדיו של דני אמורים לטוס היום ובתנאים כאלו אין אני בטוח כי זה רעיון טוב. למזלי הטמפרטורות נמוכות מספיק בכדי לאפשר לאיתמר לטוס גם כן ולהוסיף משקל שמאוחר יותר בזמן הנחיתה ימנע היגררות מיותר של הסל. ככל שהרוח מהירה יותר כך יש סיכוי שהסל ייגרר בנחיתה עד שיגיע לעצירה מלאה.

ממריאים. אני מטפס מיד לגובה, שם האוויר עומד, ומביט על העמק. בדרך אנו חוצים את מרחבי העמק כאשר לפתע מנפנף לנו לשלום טייס “באקאי” המתכונן להמריא גם הוא. אנו קוראים לו לשלום והוא עונה בחזרה. עוברים מעל פארק מיני ישראל, אני מבקש מהילדים לספור עד שלוש ולצעוק את המילה “רוגטקה” חזק ככל האפשר. מה זה? הם שואלים. אני עונה: זה שם המשפחה של מנהל הפארק, חבר שלי, חיים רוגטקה. מוכנים? אחת…שתיים…שלוש… רוגטקה! הם צועקים אך נראה כי הפארק נטול חיים בשעה מוקדמת זו של הבוקר. זו הפעם הראשונה במסע שאני יכול לקרוא למישהו בשמו, מישהו שאני מכיר, ולצפות שיענה בחזרה.

מספר שדות פתוחים נוספים עוברים תחתינו ובינתיים מטוס ה”באקאי” ממריא ומצלם אותנו מכל מיני זוויות מעניינות. רואים את הפלאש שלו מרחוק וגם אנחנו מצלמים אותו בחזרה ומנופפים שוב לשלום. לא רחוק ממשמר איילון אני מזהה שדה טוב לנחיתה. הרוח על-פני הקרקע נחלשה ובסל בקושי מרגישים את המגע עם הקרקע ברגע הנחיתה. היום הסתיים ואיתו השבוע הראשון למסע. כולם חוזרים הביתה למנוחת השבת.