כמה עובדות על עמק החולה
עם קום המדינה הוחלט לייבש את ביצות החולה הטבעיות לטובת צרכים חקלאיים. הייבוש גרם נזקים רבים לסביבה. חלק קטן מהאגם שוקם והוכרז כשמורת טבע. כיום, עמק החולה משמש תחנת מעבר לעשרות אלפי עופות נודדים העוברים בישראל מדי שנה

תאריך: יום א’ 14/9/2008
המראה: מזרחית לשדה-התעופה ראש פינה
נחיתה: איילת השחר
משך הטיסה: 01:45
גובה טיסה מירבי: 2000 רגל מעל פני הים

סיפור היום

הזריחה הראשונה לה ציפינו כל כך. התרגשות גדולה.
עם רדת החשיכה ביום האתמול (שבת 13.09), הרגשנו רוח פרצים המגיעה מכיוון צפון. הצוות נבהל ושאל איך בכלל נטוס פה מחר, הרי הכדור הפורח זקוק לתנאים אופטימאליים ואינו מגיב יפה לרוחות בעוצמה גבוהה כזו בשלב הניפוח וההמראה. חיים משל עצמו יש לכדור הפורח.

את הלילה העברנו בנאות מרדכי, אצל סלע אלכסנדר, חבר של כפיר. סלע אירח אותנו בחצר ביתו, שם פרסנו אוהלים. אני לא הצלחתי להירדם ואת שק השינה שלי פרסתי בג’יפ. נראה כי הכלב נוח, שהיה בהלם מהנסיעה הארוכה צפונה, מתחיל להתאושש וכבר נובח על כל מה שזז, גם על המארחים הנחמדים שלנו. התרגשות בשיאה וכבר צריך להתעורר.

מחשבה שעלתה במוחי במהלך השעות בהם ביליתי את הלילה ער היא, שההיגיון אומר כי זרימת הרוח בבוקר תהיה לאורך העמק. הרוח תמיד תופסת את צורת תוואי הקרקע שמתחתיה. בתחזית נאמר כי הרוחות על-גבי הקרקע יהיו מכיוון דרום-מזרח, לכן הימרנו על הקצה הדרומי של העמק כנקודת המראה.

עם עלות השחר נסענו לשדה קטן ליד שדה התעופה ראש-פינה בו אין פעילות בבוקר עד השעה 07:15 והתחלנו להתכונן לקראת חציית העמק. לא רחוק משם פגשנו את דני קושמרו, כתב ערוץ 2, שהצטרף אלינו ליום הראשון של המסע יחד עם צוות צילום, ועוד יצטרף במספר טיסות לאחר מכן. לאחר הפרחת מספר בלוני הליום קטנים שעזרו לוודא כי הימרנו נכון לגבי נקודת ההמראה בקצה הדרומי של העמק, החל תהליך ניפוח הכדור וכל ההכנות סביב ההמראה הראשונה במסע חוצה ישראל בכדור פורח.

הצלם הראשון שהגיע עם דני סירב להיכנס לסל. הוא טען שאין ביטוח למצלמה. הצעתי לו לצלם באמצעות מצלמת וידאו קטנה שלנו, אך בעודי מסיים את המשפט הוא נעלם – וכך גם אנחנו. ההמראה היתה עדינה מאוד ועמק החולה החל להיפרס תחתינו באווירה רגועה, כשאנחנו מתקדמים במתינות צפונה. “צפונה?”, שאל לפתע דני קושמרו, “האם אין המסע אמור להתקדם מצפון לדרום?” חייכתי ועניתי שאמנם כך, אבל במקרים כאלה של רוח המגיעה דווקא מדרום, עדיף לטוס צפונה מאשר לא לטוס כלל.

בדרך אנו חוצים שדות ויישובים והנה מטע שאינני מזהה את סוג העצים שבו, החקלאי למטה צועק: “אתה יכול בבקשה לבדוק עם האבוקדו למעלה מוכן?” אבוקדו? תמהתי. לא ידעתי שכך נראה עץ אבוקדו, עץ ענק וגבוה במיוחד. כבר למדתי דבר חדש במסע הזה. תוך כדי בדיקת הפרי אנו שוברים כמה ענפים, מהר אני מחמם את האוויר בבלון כדי לטפס מעלה, ותוך כדי התרחקותנו אני עונה לחקלאי שלדעתי האבוקדו עדיין לא מוכן. כעבור שעה וארבעים של טיסה, התחיל להיות חם. אני מאתר שדה מתאים לנחיתה ומופתע לגלות כי כמה מתושבי העמק כבר ממתינים לנו, כאילו ידעו בדיוק היכן ננחת. מייד לאחר הנחיתה החלו המבקרים לשאול שאלות על איך עובד כדור פורח ודני, עונה להם תשובות מלאות.

בסיום הטיסה, לאחר קיפול הציוד והחלפת חוויות, החלטנו להתקדם ולנווט דרכינו ליעד הבא – אגם הכינרת.
החלטנו לעצור בחוף צינברי הנמצא בדרום-מערב הכינרת. בעודי יושב באחת מתחנות הדלק בה ניתן לקבל שירותי אינטרנט ומנסה להשלים שעות עבודה הנוגעות לפסטיבל כדורים פורחים אחר שאני מארגן, עולים בי זיכרונות הקושרים אותי בצעירותי לאגם הקסום הזה. והנה אני כאן היום, מתיימר לעשות היסטוריה ולחצות את האגם מצידו האחד לאחר בכדור פורח.
את שארית היום אנו מעבירים בפעולות בסיסיות כגון דאגה למזון ושתייה, הקמת מחנה לילה וציפייה לאורחים ומבקרים שרודפים אחרינו לאורך המסע.