כמה עובדות על השרון
עד התקופה העות’מאנית היה אזור השרון מיוער בצפיפות. כיום יש בו ארבע מועצות אזוריות, שתים-עשרה ערים ועשר מועצות מקומיות. דרום השרון נושק לגוש דן ויוצר גוש אורבני גדול יותר המתרחב צפונה

תאריך: יום ה’ 18/9/2008
המראה: צומת רעננה צפון
נחיתה: מזרחית לחוות רונית
משך הטיסה: 01:15
גובה טיסה מירבי: 1000 רגל מעל פני הים

סיפור היום

בלילה שלפני הטיסה אני מתייעץ עם חברי רואי אדום-שני, טייס מנוסה שבילה שעות רבות בשדה התעופה הרצליה, לגבי הקואופרטיביות של שדה התעופה שאמור לפקח עלינו במשך הטיסה הבאה. “מאיפה אתה מתכנן להמריא?”, הוא שואל. “צומת רעננה צפון”, עניתי. “מה?”, הוא מופתע, “מה עם כל הבתים והכבישים, הרי זה אחד האזורים המיושבים ביותר – מה אם פתאום יכבה לך המבער? היכן תנחת?”. השבתי לו בשאלה: “תגיד אתה לא טס פה כל הזמן? מה אם פתאום הולך לך המנוע?”, “יש לי תמיד נתיב בריחה”, הוא מסביר, “אז לי יש מצנח ענק מעל הראש”, עניתי בחיוך רחב, ושמעתי גם אותו מחייך מהעבר השני של הקו.

למקום ההמראה מגיעים חברים שידעו על המאורע וגם עוברי-אורח שלא דמיינו שליד הבית שלהם עומד להמריא כדור פורח במסעו מצפון לדרום. אנו יוצאים ברכב מרמות השבים לעבר הצומת, שם כבר ממתינים לנו צוות ערוץ 2 ואורחים רבים נוספים. מיד מתחילים במלאכת פריסה וניפוח הכדור. כאשר עולה האור אני מבין את גודל וחשיבות המאורע: כאן, כמו במקומות רבים בהם עברנו במסע, מעולם לא טס כדור פורח. אלו הם רגעים היסטוריים שאולי ישנו משהו בתפיסת המערכת והציבור בכל הנוגע לטיסתם של כדורים פורחים בישראל.

וכך, בשעת בוקר מוקדמת, עומד לו כדור פורח מנופח בצומת רעננה צפון, לפתע אני שומע קול סירנות משטרה מגיעה מכיוון מזרח. הרבה בניינים יש מזרחית לנו כך שלא ממש ניתן לראות מהיכן זה מגיע. אני מבציר באנשים למהר, לפני שאיזה שוטר משועמם בסוף משמרת הלילה שלו ינסה להרוס את החגיגה. דני ומיכה קופצים לסל והכדור ממריא.

הטיסה מעל אזור מיושב שכזה מרגישה קצת אחרת, אפשר להנמיך ולדבר עם אנשים על הקרקע כמו באזור כפרי אך לעתים רעש הכביש הסואן גובר על קולנו. פקקי התנועה נהיים ארוכים יותר מרגע לרגע ואני חושב שלפחות היום יש להם איך להעביר את הזמן ועל מה להסתכל ולדבר.

דני מחליט שיהיה זה רעיון טוב להתקשר לרדיו ולהודיע להם שברגעים אלה מרחף כדור פורח בשמי השרון. בשיחה הראשונה חשבו שהוא מתלוצץ וניתקו לו את הטלפון בפרצוף. בשיחת הטלפון השנייה הוא הציג עצמו קודם לאמירה התימהונית. מטרת ההודעה היתה כמובן להזהיר נהגים שלא להביט מעלה ולהמשיך לנהוג בבטחה, אך במחשבה שניה איזה נהג שנמצא בפקק בכביש מספר 4 ושומע כי מעליו עשוי לעבור כדור פורח ימשיך בנהיגה כאילו לא קרה כלום? ככה זה בחיים, יתרונות וחסרונות לכל דבר.

בהמשך הטיסה אנו חוצים את הישוב בצרה וישובים נוספים סמוכים. פה-אחד הוחלט בסל: אוליגרכים זה לא רק ברוסיה. יש כאן אחוזות מטורפות עם בריכות כמעט אולימפיות, מגרשי כדורסל וטניס, אגמים עם ברבורים – ואני יורק למטה כהרגלי בשביל לבדוק את כיווני הרוח. איזה כיווני רוח? שואלים בסל הרי אנחנו 10 מטרים מעל הקרקע…

הטיסה ממשיכה לכיוון צפון-מערב, לאזורים פתוחים לא רחוק משפיים. בדיוק מאחורי שורת עצי ברוש אני מנמיך ונוחת. שם פוגשים אנו את צוות הקרקע והמתנדבים וגם חבורת מצנחי רחיפה ששמעו על המאורע ועלו לאוויר לפגשנו. השמחה גדולה, דורון מוציא כיבוד ושתייה מן הרכב וכולנו נהנים מקרני שמש הבוקר הנעימה.